רגע לאחר סיום עונת הכדורסל בארץ ופלייאוף ה-NBA כבר כמעט כאן. עד אז, נחזיר אתכם לרגעים הגדולים בכדורסל העולמי.
מי, מה, למה? עונת 2015/16, גולדן סטייט מתארחת אצל האוקלהומה סיטי ת'אנדר במשחק ה-53 שלה לעונה.
ב-27 בפברואר 2016 סטף קרי והאלופה המכהנת נכנסו אל הצ'סאפיק ארנה עם רקורד מכובד בלשון המעטה: 52 ניצחונות מול 2 הפסדים בלבד. היריבה, אוקלהומה סיטי לא טמנה את ידה בצלחת באותה עונה ועמדה על מאזן 41 – 17. גולדן סטייט ניצחה בשלושה מתוך ארבעת המשחקים האחרונים, ועדיין, הטריו של הת'אנדר בכיכובם של ראסל ווסטברוק, קווין דוראנט וסרג' איבקה היה צפוי להוות בעיה עבור הלוחמים מהמפרץ.
ואכן בקושי 5 דקןת לאחר הטיפ אוף, גולדן פיגרו 18-5 ואף החמיצו 9 מתוך 7 זריקות הודות להגנה הגבוהה והאגרסיבית של הרעמים.
שחקן המפתח של אוקלהומה הוא כמובן קווין דוראנט בגובה 2.08 עם כדרור שרכזים יכולים לקנא בו, ארסנל מהלכים ורסטילי בשני צידי המגרש ומאצ'אפ בעייתי ליריבות.
הלוחמים מפגרים ב-10 נקודות, 40:30, שעה שלוח התוצאות מראה 5:52 לפני הירידה למחצית. סטיב קר מבצע חילוף אנדרה איגואדלה נשלח אל הספסל וסטף קרי עולה לשחק במקומו בתקווה לצמצם את הפער לחד ספרתי לפני ההפסקה. סטף אכן סיפק את הסחורה עם 3 שלשות רצופות וצימק את הפער ל42:41 לטובת אוקלהומה, כאשר 87 שניות נותרות על שעון הרבע. אבל היריבה המקומית לא נשארה אדישה, פצחה בריצת 15:5 וקבעה את תוצאת המחצית: 57:46. בינתיים על ספסל האורחים דריימונד גרין הידוע בטמפרמנט הגרוע שלו רב בצעקות עם המאמן סטיב קר.
"אנשים התקשרו אליי לשאול מה הסיפור עם דריי וסטיב" – נזכר בוב מאיירס המנג'ר המיתולוגי של הקבוצה.
גולדן פתחה טוב את המחצית, עם 6 נק' רצופות וצימצמה ל5 נק' בלבד את ההפרש. אבל אז 91 שניות לתוך הרבע השלישי, סטף קרי חטף כדור בהגנה ורץ בהתקפה מתפרצת אל הצד השני, בעוד הוא באוויר קופץ לכיוון הסל, הוא נחת לא טוב על רגלו השמאלית שהתקפלה תחת רגלו הימנית של ראסל ווסטברוק, סטף נאנק מכאבים מיד סימן בידיו לאחד השחקנים לבצע עבירה מכוונת על מנת שיוכל לרדת מהמגרש ולהתחלף עם שחקן אחר ואז קם וצלע בכבדות אל חדר ההלבשה.

"אני חשבתי שהוא סיים" מספר סטיב קר. "כשצפיתי בהילוך החוזר, ניכרה פגיעה רצינית בקרסול (סטף נפצע בקרסולו יותר מ-20 פעמים במהלך הקריירה שלו, ואף זכה לתואר "הקרסוליים השבירות ביותר בספורט") ברמה שתיאלץ אותו להיעדר כמה משחקים"
ממש היה אפשר לשמוע את האוויר משתחרר משחקני הלוחמים כשהבינו שהסופרסטאר שלהם לא כשיר. 5:10 דקות נותרו על שעון הרבע כשלמרבה התדהמה סטף חזר למגרש, וכשירותו לחזור למגרש נבדקה בשולי הפרקט. יחד עם חזרתו, החרדה התפשטה על פני הקהל הבית הזחוח. כשהכל נגמר בהישמע הבאזר הסופי, החרדה הזו הפכה לדכדוך קודר.
סטף סיים את המשחק עם 46 נק' 31 מתוכם נקלעו במחצית השנייה; הוא זרק 16 שלשות וקלע 12 מתוכן, במה שהפך להיות אחת ההתאוששויות הנועזות, הדורסניות והמתריסות ביותר בתולדות ה-NBA.
כאשר סטף חזר לפרקט, קבוצתו פיגרה 70-63
דקות ספורות לאחר מכן הם הובילו לראשונה במשחק 78 -77 בעזרת שלשה של איך לא, סטפן קרי.
אוקלהומה עדיין לא מצמצו ויצאו בנונשלנטיות לריצת 13-0 מה שקבע את התוצאה על 90 -78 בעוד 9:15 דקות נותרו עד סיום המשחק.
או אז הכניס סטיב קר את קליי תומפסון שקלע 9 נקודות, ואנדרה איגודלה אשר בקור רוח ראוי לציון, דייק פעמיים מהקו בעוד השעון מורה על 7 עשיריות השניה לסיום, וכך הסתיימה ריצת 25:13 בשוויון 103
הולכים להארכה.
אוקלהומה פתחה את ההארכה טוב עם 5 נק' רצופות עד המשבר, קיידי הכוכב והמנהיג של הקבוצה יצא לאחר עבירה שישית כש-4:13 דקות בלבד נותרו לסוף ההארכה.
הלוחמים הריחו דם, והספלאש בראדרס נטלו את המושכות סטף עם 9 וקליי עם 6 הובילו את הלוחמים לשיוויון 118, 29 שניות לסיום.
לאחר שאוקלהומה לקחו פסק זמן על מנת לגבש אסטרטגיה, ראסל ווסטברוק ביזבז את השעון במשך 8 שניות ולקח זריקת חצי מרחק גרועה אותה הוא החטיא, איגי חטף את הריבאונד והשאיר אותו לסטפן וורדל קרי השני, שלקח אותו והלך לעשות קסמים, הוא חצה את קו מרכז המגרש והוסיף שני צעדים לפני שניתר אל מול פניהם המשתאות של שחקני ההגנה, ושיחרר זריקה קשתית ויפהפייה כמו שרק סטף יודע. שדרן המשחק מייק ברין האדים מהתרגשות ושיחרר את אחת השורות האייקוניות בהיסטוריה של שידורי המשחק "יש להם פסק זמן, הם החליטו לא להשתמש בו, קרי רחוק מאד מעבר לקשת… באנגגגגג…. באנגגגגג…."
ממרחק של 10.67 מטרים סטף קלע את הזריקה שרק הוא ידע שתיכנס.
"לזרוק מכזה מרחק, זה פשוט לא אמיתי, סוריאליסטי, ועוד בשאנטיות כזו, בשניות ההכרעה, אני לא יכול לדמיין מה שחקני הקבוצה היריבה חושבים בכזה מצב, זה לא עניין של הגנה טובה או רעה, זה פשוט לא פייר, מכזה מרחק, זה פשוט מגוחך", מסכם בוב מאיירס.
וכך פחות משעה לאחר שצלע אל מחוץ לפרקט, סטף חגג עם חברי קבוצתו, בעוד אוהדי אוקלהומה ההמומים מנענעים את ראשם בעודם מחפשים את היציאה הביתה.
מה נזכור? ללא ספק זהו הקאמבק הכי מדהים (בעונה הסדירה) שראיתי מאז גיליתי את הליגה הטובה בעולם, ומאותו רגע לא פיקפקתי באף זריקה שסטף שיחרר לא משנה כמה הזויה/רחוקה/בלתי אפשרית היא היתה.
תגובות