מי שמכיר אותי, יודע שאני בן אדם הגיוני. מעל הכל, אני מעריך חשיבה לוגית, ואוהב הסברים הגיוניים לכל דבר שמתרחש סביבי. ואם אפשר, לשים הכל במספרים ונוסחאות. אני תמיד אומר שסטטיסטיקה לא מספרת את כל הסיפור, פשוט כי עוד לא מצאנו נוסחה שסוגרת את כל הפעולות של שחקנים, וחבל. לפני שלוש שנים, קיבלתי במתנה את הספר "לא רציונלי ולא במקרה" של דן אריאלי, ואפילו לא פתחתי אותו, בגלל שאני עד כדי כך מחפש היגיון בכל דבר סביבי (וסליחה לדן, אני בטוח שהספר נהדר). וביום חמישי בערב, מכבי תל אביב עשתה משהו לא הגיוני – ניצחה את צסקא מוסקבה. זה לא שניצחון של אנדרדוג בספורט הוא משהו כל כך לא הגיוני, אבל עם מצבת הפציעות בצהוב ואיך שהמשחק התפתח, אין שום הסבר הגיוני ללמה מכבי תל אביב ניצחה.
אולי בעצם יש הסבר הגיוני אחד ללמה מכבי תל אביב ניצחה. יש שיקראו לזה "השדים של יד אליהו הישן", חלק יגידו שזה דנ"א של מועדון, מכביזם שקם לתחייה. אבל כבר אמרתי שאני אוהב הסברים לוגיים, ואולי הדבר שהכי חסר לי בסטטיסטיקת כדורסל הוא מה שהאמריקאים מכנים "האסל", או רוח לחימה. כשקבוצה מגיעה כאנדרדוג מוחלט למשחק, יש לה שתי אפשרויות: להתגלגל על הגב, לחשוף את הבטן ולקבל סטירה, או לשלוף ציפורניים, לשרוט, להרביץ, להילחם על כל כדור ולקוות למזל במשחק צמוד.
וביום חמישי נפגשו שתי קבוצות שמרגישות כמו אנדרדוג. צסקא איבדה את רוב כוח האש שלה בקיץ, וסיימה בקושי עם מייק ג'יימס אחד, ועוד איבדה את וויל קלייבורן לפציעה שגמרה לו את העונה. מהצד השני, הצהובים איבדו ארבעה שחקנים: וולטרס, ג'ונדי, כספי ובלאק, שלא שיחקו במשחק. ובפתיחה היה ניכר שצסקא היא זו ש"רוצה יותר". מלחמה על כל כדור חזור, ויתרון עצום בריבאונד: 44-25, וניצחון מוחץ 18-5 בריבאונד התקפה. אז אולי חטיפות? מכבי הרי קבוצת הגנה נהדרת לא? פה התחרות קצת יותר צמודה, עם ניצחון צהוב זעום 9-8.
אז הסבר לוגי עוד לא מצאנו, והגיע הזמן לצאת מטבלאות הסטטיסטיקה. בהפסדים של מכבי ביורוליג עד כה, יאניס בחר לשמור בהגנת חילופים. ולכן, כמו שגור שלף קפץ יותר מפעם אחת, זו "הגנה רעה", פתרון "עצלני", וככה מפסידים משחקים כמובן. ומכיוון שיאניס ספרופולוס מאמן מצוין, הוא פתח את המשחק עם ההגנה שניצחה לו משחקים: עזרה מינימלית של הגבוה, מעבר אסטרטגי מעל או מתחת לחסימה תלוי בשחקן שממול, והרבה אגרסיביות. אז זה מה שעבד עד ה12/12. ובמחצית הראשונה האסטרטגיה הזו כשלה קשות, כשצסקא קלעה לא פחות מ52 נקודות. ודווקא כשעבר יאניס לאסטרטגיה ש"הפסידה" כבר 4 משחקים, משהו השתנה: השתף של הרוסים נתקע, וצסקא נעצרה על 28 נקודות במחצית השנייה. דווקא בהגנה הרעה והלא יעילה, לכאורה.
למה רק לכאורה? הרי ההגנה הזו כבר הפסידה ארבעה משחקים לא? אז לא בדיוק. הגנת חילופים שואפת לתקוע את השטף ההתקפי, והיא שמישה בעיקר כשיש לקבוצה היריבה כוכב גדול, ועל הפרקט ניצבים חמישה שומרים טובים. ולהגנה הזו יש חולשה, כאשר קבוצה מיומנת תוקפת אותה, ומנצלת את החילופים למצבים נוחים והרבה ריבאונד. ובמחצית השנייה, יאניס ספרופולוס הבין שאת הריבאונד הוא כבר מפסיד, ושמייק ג'יימס עושה לו צרות. אז עלו לפרקט הרכב מחץ הגנתי של זוסמן, בראיינט, קלויארו אייסי והאנטר. חמישה שחקנים שיכולים לשמור כמעט בכל עמדה, יכולים להילחם על הריבאונד, ובואו נודה באמת, די נגרים. והרכב הנגרים הזה הוא זה שניצח למכבי תל אביב את המשחק.
כי בסופו של דבר, למרות שחקן מצוין בדמות סקוטי ווילבקין, מכבי לא יכולה לנצח קבוצות ביורוליג בהתקפה. כי היא לא מספיק טובה בצד הזה של המגרש. מה שהיא כן יכולה לעשות כדי לנצח, היא לקחת חבורה של 5 נגרים, ולדפוק למי שמנסה לקלוע סל קרש בראש. וזו המכבי תל אביב שניצחה כבר תשעה משחקי יורוליג: קבוצה שבאה לשמור, ואחר כך לנצח. וזה מה שמקפיץ את האוהדים ביד אליהו, יותר מכל דבר אחר. בלוק של אייסי על היינס או חטיפה של זוסמן מרימה באוויר את הקהל יותר ממה ששלשה של גאודלוק או דאנק של טיוס אי פעם יכלו. כי מכבי באירופה היא לא המפלצת חסרת המעצורים שהיא בליגה המקומית, היא האנדרדוג. ואם יש משהו שהאנדרדוג אמור לעשות, זה לשרוט, לנשוך ולהרביץ. כל מה שצריך בשביל להפיל דב רוסי. בשבוע הקרוב יש מחזור כפול: זניט בחוץ, ולאחר מכן פנאיתינייקוס בבית. וכדי לנצח את שני המשחקים האלה, בהרכב החסר שיש למכבי תל אביב, היא צריכה להמשיך לדפוק לכל מי שמתקרב אליה קרש בראש.
תגובות