לא כל יום קבוצה מנצחת בחוץ ב30 הפרש. בטח לא מכבי תל אביב של השנים האחרונות. ובטח שלא בספרד. אבל איכשהו, בלי הסבר הגיוני כלשהו, מכבי תל אביב של השנה הגיע להפרש השיא בניצחון חוץ של הקבוצה מאז 2001, וניצחה לראשונה באדמת ספרד מאז ה13/11/2014. לפני שאני ארעיף במילים, הנה תקציר הניצחון, 113-83:
(תקציר המשחק מתוך ערוץ היוטיוב של היורוליג).
אז תצוגה היסטורית כבר אמרנו, אבל אני לא אפתח פה ספרי לימוד. אני אנסה להסביר למרות מה שכתבתי למעלה, מה בדיוק קרה במשחק אתמול ולמה ההפתעה הזו לא כל כך מפתיעה.
יש לא מעט קבוצות בעולם (וביורוליג בפרט), שיש להן כוכב אחד שבולט מעל כולם. וכשהכוכב הזה משחק בקבוצה נגדך, יש לך 2 אופציות: לנסות ולהשקיע את כל משאביה בלעצור את השחקן הזה בכל מחיר, או, לוותר לו לגמרי ולתת לו לעשות מה שהוא רוצה. בערך. כלומר, לא לנסות למנוע ממנו את הזריקות שלו, לתת לו לנסות לנצח את המשחק בעצמו, אבל, לנסות לבד. כלומר הקבוצה משנה גישה: שהשחקן הזה יקלע כמה שבא לו, אבל יפסיד כי הוא משחק אחד נגד חמישה. לבאסקוניה יש כוכב אחד ובלתי מעורער, קוראים לו טורניקה שנגליה. לפני שנכנס לאיך מכבי בחרה לטפל בו (המפתח האמיתי למשחק), ניזכר בעוד קבוצת יורוליג שמכבי פגשה בחוץ עם כוכב בלתי מעורער – חימקי מוסקבה.
במשחק מול חימקי, הראשון של העונה, מכבי החליטה לנסות לעצור את אלכסי שבד (עוד כוכב בלתי מעורער). את כל משאביה זרקה מכבי תל אביב בניסיון לעצור את שבד – השומר הכי טוב שלה (יובל זוסמן), חילופים אגרסיביים, עזרות ומה לא. אז מה. את שבד כל העסק לא עניין והוא קלע 22 נקודות, אבל לא פחות משמעותי מזה הוא מסר 6 אסיסטים. מאז, מכבי תל אביב שינתה את ההגנה שלה – אין חילופים, והכוכב של היריבה, טוב נו, שיעשה מה שבא לו. רק שלא ישתף את החברים שלו לעסק.
אז בהפסד בחימקי עזרו לשבד אנתוני גיל עם 18 נקודות, ויאניס טימה עם 17, ואתמול, טורניקה שנגליה חגג עם לא פחות מ31 נקודות, כאשר ברוב שלבי המשחק רק אייסי וג'ייק כהן שמרו עליו בלי עזרה מיוחדת חוץ משמירה כפולה בפוסט אחרי הכוונה לבייס ליין, טיפול סטנדרטי בפוסט-אפ שלא הגיע במיוחד בגלל שנגליה, אלא כי זה הפתרון הטבעי להתקפה הזו. מהצד השני, שחקני המשנה של באסקוניה לא לקחו חלק במשחק (או כך לפחות זה הרגיש), כאשר רק גארינו קולע בספרות כפולות פרט לגיאורגי. מה עוד השתנה מהמשחק בחימקי? אה כן, הצהובים ניצחו. ואיכשהו זה משהו שקורה הרבה השנה לקבוצה מתל אביב, שרושמת ניצחון שישי רצוף בליגה הטובה ביבשת. ואם חושבים על זה, זה לא כל כך מפתיע.
בשנה שעברה מכבי סיימה במקום ה10, והייתה די קרובה להעפלה להצלבה. זה אומר, שבסך הכל, היה לה מאמן טוב (לפחות), וסגל לא רע בכלל. מה קרה לאותו סגל? אובראיינט הוחלף על ידי כספי (שדרוג), פארגו הוחלף על ידי וולטרס (שדרוג), רול הוחלף על ידי דורסי (שדרוג), טיוס הוחלף על ידי האנטר (שדרוג), קיין הוחלף על ידי בראיינט (שדרוג) וסקוטי ווילבקין הוחלף על ידי הכוכב הזה שמכבי החתימה בקיץ 2018 אחרי שהיה הMVP של היורוקאפ. בעצם זה אותו סקוטי, רק שהעונה הוא גם שומר, והכי חשוב, לא משחק בעמדת הרכז. הכוכב הטורקי-אמריקאי של מכבי פשוט חוגג העונה, עם ממוצע של כמעט 16 נקודות למשחק ביותר מ48% לשלוש. מעל הכל, נראה כי ווילבקין מצליח לשלוט בקבוצה גם בלי לכדרר כל התקפה 24 שניות, ועושה את מה שהוא יודע כל כך טוב – לזרוק. מול הפועל ירושלים קלע ברבע השלישי 4 שלושת בדרך ל6/7, ואתמול קלע 4 שלשות ברבע השני בדרך ל6/8. וכשסקוטי קולע ככה בלי רחמים, כל מכבי מרוויחה, ומיקום גבוה בטבלה של היורוליג מרגיש פשוט טבעי ונכון.
מישהו אמר לפני המשחק שבאסקוניה היא קבוצת ההגנה הטובה במפעל, ועד ליל אמש זה היה נכון עם ממוצע ספיגה של 71 נקודות בלבד. אז אמרו, ואת מכבי זה לא עניין- היא גם ניצחה את באסקוניה בהגנה (32 נקודות בלבד קלעו באסקוניה במחצית הראשונה) וגם עברה את ממוצע הנקודות שבאסקוניה מקבלת ב…קצת יותר מ24 דקות. משם, המשיכו הצהובים להתעלל בבאסקים ללא רחמים, בתצוגת "מכביזם" שלא נצפתה שנים ברמה הזאת ביורוליג, וכל זה בלי השחקן שנחשב עד למשחק אתמול כשחקן הכי חשוב של מכבי העונה – אלוף הNBA עמרי כספי.
מכבי נראית היום כקבוצה בכושר הכי טוב באירופה, ומעל לכל, כקבוצה שאף אחד לא רוצה לעלות מולה – כי כשיש לך אנשים מציקים בקו האחורי בדוגמת זוסמן וג'ונדי שמררים לך את החיים, ושני חוסמים אדירים בקו הקדמי בדמות האנטר ובלאק (וגם אייסי יודע לקפץ לא רע), כל אירופה יודעת כרגע שלא כיף לשחק מול מכבי תל אביב. וכשהיא קולעת מעל 58% קבוצתי לשלוש, גם בהגנה אף אחד לא רוצה להתקרב לצהובים ומרגיש כאילו שום דבר לא יכול לעצור את הריצה הצהובה.
אז מרגיש. מכבי עומדת לפני השבוע הכי קשה שהיורוליג יכול להעמיד – מחזור כפול, בחוץ, נגד שתי הקבוצות החזקות במפעל עד כה. מילאנו וברצלונה שתיהן מגיעות אחרי הפסדים מתסכלים בחוץ, וירצו להתבסס חזרה במקום הראשון על חשבון הצהובים. ועם כל הכבוד למומנטום הצהוב, והוא מרשים מאוד -11 נצחונות רצופים בכל המסגרות בהפרש ממוצע של 19 נקודות, האדומים של מסינה והגלקטיקוס של ברצלונה הם משוכה שהרבה יותר קשה לעבור. כדי לנצח משחק אחד לפחות, מכבי צריכה להתעלם לגמרי מיחסי הכוחות לפני השבוע הבא, להיזכר ברוח שליוותה את הקבוצה עד אי שם ב2015, ולהקשיב אך ורק לאחד משירי האוהדים האהובים בהיכל:
"העיר תל אביב תקשיבי לי טוב,
שוב חזר הצבע הצהוב
מסך הברזל נפל ונשבר
אני מכבי, מי אתם בכלל"
תגובות